דהן ואח' נ' דור-אלון אנרגיה בישראל (1988) בע"מ/

החלטה

הנתבעת עותרת להורות על עיכוב ההליכים בתביעה הנוכחית בשל הליך תלוי ועומד, עד להכרעה בתביעה מקבילה, המתנהלת בין הצדדים להליך הנוכחי בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (ת"א 3202/09).

על פי הנטען בתביעה הנוכחית, ביום 18/3/96 נערך בין הצדדים הסכם, שלפיו הנתבעת תקים, על חשבונה, תחנת תדלוק בצומת להבים, לאחר שהתובע 1 יקבל את זכויות החכירה הראשית ממינהל מקרקעי ישראל בשטח התחנה, ויחכיר את שטח התחנה לנתבעת, למשך תקופה ארוכה, ובכפוף להתחייבותו להתמנות כקמעונאי לשיווק המוצרים שישווקו בתחנת התדלוק ולמתן יתר השירותים שיינתנו בה. במקביל, נחתם באותו מועד "הסכם קמעונאי", שהוא חלק מהסכם ההקמה, ונועד להסדיר את השימוש במוצרי הנתבעת ורכישת מוצרי השמנים והדלקים, לצורך מכירתם בשטח התחנה. במסגרת ההסכם הקמעונאי התחייב התובע 1, בין היתר, לרכוש את כל המוצרים הדרושים להפעלת התחנה ישירות מהנתבעת, וכן להשתמש בציוד אך ורק לשם טיפול או שימוש במוצרים שיירכשו מהנתבעת.

התובעים טוענים, כי מדובר בתניות דרקוניות המקנות בלעדיות לנתבעת, ומחייבות אותם לרכוש מוצרי דלק אך ורק מהנתבעת, ובמחיר שייקבע על ידה, לצורך שיווקם ומכירתם לכלל הציבור, לתקופה ממושכת של 49 שנים. לטענתם, מתכונת הסכמית זו היא בגדר הסכם כובל ואינה חוקית ולכן דינה בטלות, וניתן ליישם, בהקשר זה, את חוות דעתו מיום 25/8/08 של היועץ המשפטי לממשלה.

לאור זאת, טוענים התובעים, כי ביום 27/8/09 הם הודיעו לנתבעת, באמצעות באי כוחם, על ביטול ההסכמים ועל כוונתם לרכוש דלקים ומוצרי נפט מגורמים אחרים. לטענתם, הודעת ביטול זו נמסרה כדין.

התובעים עותרים להורות כי הסכם השכירות וההפעלה שנערך בין הצדדים בשנת 1996, כולל כבילות אסורות ופסולות המהוות הסדר כובל וכן תנאים מקפחים בחוזה אחיד, והוא בוטל כדין מצידם, ולכן הם רשאים להתקשר בהסכמים עם צדדים שלישיים. בנוסף, עותרים התובעים להורות על ביטול ומחיקת חכירת המשנה על המקרקעין, אשר ניתנה להבטחת ההסכם שביטולו מבוקש.

ניתן להתרשם, שקיימת חפיפה בזהות הצדדים להליך הנוכחי ולהליך המקביל המתנהל בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, למעט העובדה שהתובעים בהליך הנוכחי הם הנתבעים בהליך בבאר שבע, והנתבעת בהליך הנוכחי היא התובעת בהליך בבאר שבע.

במסגרת התביעה המקבילה נטען כי הנתבעת תכננה את תחנת הדלק, פעלה לקבלת ההיתרים והאישורים הרלוונטיים, צירפה את תחנת הדלק לרשת התחנות שלה, הפנתה אליה את לקוחותיה וכן נושאת בתשלומים שונים על חשבונה. הנתבעת טוענת, כי פעולות אלה ננקטו לצורך מכירת מוצרי הנפט שהיא משווקת, וכנגד פעולות אלה, התחייבו התובעים למכור ולהחזיק בתחנה אך ורק מוצרים שהיא עצמה משווקת. אלא שלטענתה, התובעים מפרים את התחייבותם כלפיה, ומשווקים בתחנת הדלק מוצרי נפט מצדדים שלישיים.

הנתבעת עותרת למתן צו מניעה קבוע המורה לתובעים להימנע מלהפר את ההסכם הקמוענאי, ובכלל זאת להימנע מהחזקת מוצרים בשטח התחנה שלא היא ייצרה.

על פי הנטען בבקשה הנוכחית, בהחלטתה מיום 22/11/09 נעתרה כב' השופטת ורדה מרוז לבקשת הנתבעת, והורתה על מתן צו מניעה זמני, המורה לתובעים לקיים את ההסכמים ולהימנע מהפרתם (נספח 2 לבקשה).

על פי הנטען, התובעים לא קיימו את צו המניעה, והנתבעת עתרה לאכיפת קיום הצו בקנס כספי לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית משפט. בהחלטתה מיום 12/1/10 הורתה כב' השופטת מרוז לתובעים לקיים את הצו באופן מיידי, שאם לא כן, ישלמו קנס בסך 50,000 ₪ וכן 5,000 ₪ נוספים עבור כל יום של הפרה נוספת (נספח 3 לבקשה).

העקרונות הרלוונטיים לעניין עיכוב הליכים מפאת הליך תלוי ועומד פורטו שוב לאחרונה ובהרחבה בהחלטתו של כב' השופט יעקב שינמן בת"א (מחוזי מרכז) 26665-11-09 מינהל מקרקעי ישראל נ' מפעלי תרנ"א מלונאות ונופש בע"מ (3/2/10), בה אוזכר העיקרון שלפיו מטרתו של עיכוב ההליכים היא למנוע כפל הליכים והכרעות סותרות. הכלל הוא, שחייבת להיות זהות בין העילות שביסוד שני ההליכים, אלא שהזהות אינה נקבעת לפי צורת התביעות אלא לפי מהותן. בנוסף, סמכותו של בית לעכב הליך כאשר מתנהל הליך אחר המעורר שאלות דומות, היא סמכות שבשיקול דעת, המופעלת תוך שקילת השיקולים הרלוונטיים, וביניהם יעילות הדיון, חסכון במשאבי זמן והוצאות, מניעת הכרעות סותרות ומאזן הנוחות.

כפי שטוענת הנתבעת בבקשתה, שני ההליכים נסבים על מסכת עובדתית זהה לחלוטין, וההבדל ביניהם הוא אופן ההסתכלות על הדברים, ומתן הפרשנות להם, על רקע העקרונות הנובעים מדיני הגבלים עסקיים וחוק חוזים אחידים.

למעשה, הטענות הנטענות בתביעה הנוכחית הן "תמונת ראי" של הטענות הנטענות בהליך המקביל (כפי שהדגימה זאת הנתבעת בטבלה המפורטת בסעיף 45 לבקשתה), והן מופנות כלפי אותם הצדדים (שכן, כאמור, קיימת חפיפה מוחלטת בזהות הצדדים לשני ההליכים).

מסקנות אלה נובעות מעיון בשני כתבי התביעה כך שבניגוד לטענת התובעים בתגובתם, אין הכרח בצירוף תצהיר לבקשה.

בתגובת התובעים לא מצאתי נימוק המצדיק את הותרת שני ההליכים המקבילים כפי שהם.

בניגוד לטענת התובעים, אני סבור כי בירור עמדתם בדבר היותו של ההסכם בין הצדדים הסדר כובל בלתי חוקי משליך באופן ישיר על בירור טענת הנתבעת בדבר הפרת ההסכם מצידם.

מכאן, כי הותרת שתי התביעות במתכונתן הנוכחית עלולה להוביל למצב של הכרעות עתידיות סותרות.

בנוסף, בניגוד לטענת התובעים, איני סבור שצו המניעה הזמני עשוי לייתר את בירור הטענות במסגרת ההליך העיקרי, שעה שמדובר בסעד ביניים שמעצם טיבו, ניתן בטרם מיצוי ההתדיינות בהליך.

לפיכך, ולאור החפיפה המהותית בין שני ההליכים, הבקשה מתקבלת, ואני מורה על עיכוב הליכים בתביעה הנוכחית עד לאחר הכרעה בתביעה המקבילה, הנדונה בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (ת"א 3202/09).